החלטה בתיק בש"פ 5601/04

           בכתב אישום שהוגש נגד המשיבים, חברים בתנועה האסלאמית, ונגד שלוש אגודות באמצעותן הם פעלו, נטען, כי הם גייסו כספים משלוחות של ארגון החמאס בחו"ל, לצורך מימון פעילותם של מוסדות התנועה בישראל, וכן של אגודות צדקה של ארגון החמאס ביהודה שומרון וחבל עזה. על פי גרסת המשיבה שימשו הכספים גם כדי לתמוך באסירים שהיו מעורבים בפעילות טרור, ובמשפחות של "שאהידים" אשר פעלו נגד ישראל. במסגרת אותה פעילות המיוחסת למשיבים, נטען כי חלק מהם קיימו מגעים עם "סוכן חוץ" - פעילי חמאס בשטחים ובחו"ל, וביניהם אנשי הזרוע הצבאית של הארגון. בגין כל אלה יוחסו למשיבים עבירות רבות, וביניהן, קשירת קשר לבצע פשע, חברות בהתאחדויות בלתי מותרות והחזקת כספים עבורן, הלבנת הון, תמיכה בארגון טרוריסטי, מגע עם סוכן חוץ, מסירת ידיעות לאויב, ועוד.

           כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 24.6.03 ועימו הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. בית משפט קמא קבע בהחלטתו מחודש יולי 2003, כי יש בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחתן של העובדות הנטענות בכתב האישום, ובכך קמה נגד המשיבים גם עילת מעצר לנוכח הסכנה הנשקפת מהם לציבור. בנסיבות אלו סבר בית המשפט כי אין מקום לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר.

           בחודש מרץ 2004 הורה חברי, השופט א' גרוניס, להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, ועתה עותרת המדינה להארכה שנייה של המעצר. לכך מתנגדים באי-כוחם המלומדים של המשיבים, עו"ד א' פלדמן, עו"ד ח' אבו-חוסין, ועו"ד ר' אניס. את בקורתם מפנים הסנגורים בעיקר כנגד התמשכות ההליכים, ולהשקפתם, הואיל ומשפטם של שולחיהם עתיד להימשך זמן רב, נכון לפנות כבר עתה לפתרון של חלופת מעצר במיוחד לנוכח העובדה כי למשיבים עומדת חזקת החפות, מחד, וזכות היסוד להלך חופשי, מאידך.

           טענותיהם של באי-כוח המשיבים נכבדות הן, באשר בית משפט זה פסק לא אחת, כי המסר אותו ביקש המחוקק להעביר באמצעות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, הוא שהשימוש בנשק המעצר צריך להיעשות כפתרון אחרון, ורק משלא נמצאה דרך להשיג את מטרותיו בחלופה אחרת. יותר מכך, מתוך חרדה לאפשרות שמשפטו של אדם יתנהל בעצלתיים בעוד הוא נתון מאחורי סורג ובריח, קבע המחוקק את הכלל (ראו סעיף 61 לחוק) כי אם ההכרעה במשפט לא ניתנת תוך 9 חודשים מיום הגשתו של כתב האישום, ישוחרר הנאשם ממעצר. אולם בצד הכלל אותה התווה המחוקק, הוא קבע בסעיף 62 פתרון למקרה החריג. ברבות הימים, ובעקבות הלחץ ההולך וגואה על בתי המשפט, נעשה שימוש גובר בסעיף 62, ועל כן מצווים אנו לעמוד על המשמר ולבחון כל בקשה לפי סעיף זה בקפדנות. כך נהגתי גם הפעם, ומסקנתי היא כי אין מנוס מהארכת מעצרם של המשיבים.

           בכתב האישום מתוארת פעילות ענפה, חובקת עולם, לה נתנו המשיבים את ידם, ומטרתה היא לכאורה לתמוך בארגוני צדקה, אך בפועל יש בה כדי להעמיק את אחיזתו של ארגון החמאס בקרב האוכלוסייה בתחומה הוא פועל, ובדרך זו להקל עליו את הרחבתה של פעילותו הצבאית נגד מדינת ישראל. על פני הדברים נראה אפוא, כי המשיבים לא פעלו להשגתן של מטרות תמימות, ומדובר ברשת מסועפת ששמה לה למטרה לחזק את אחד הארגונים היותר רצחניים הפועלים נגד מדינת ישראל, ומכאן נובעת הסכנה הנשקפת מהמשיבים. יותר מכך, נעשו ניסיונות להניא את המשיבים מפעילותם בדרכים מנהליות, אולם אלה לא נשאו פרי, ומכאן החשש שכל חלופת מעצר שתוצע, לא יהיה בה כדי למנוע מהם לחזור ולחדש את פעילותם האסורה.

           אכן, נראה כי משפטם של המשיבים עתיד להימשך זמן רב, אולם זהו אופיים של משפטים מורכבים, בהם האישומים כמו גם מספר העדים הוא רב. הציפייה במצב כזה היא כמובן שבית המשפט ייערך כדי לקדם את הדיון בתיק זה בקצב הראוי חרף מורכבותו, ולא אוכל לומר שלא כך נהגה הערכאה הראשונה. אדרבא, עד כה קוימו ישיבות לא מעטות, ובית המשפט הוסיף וקבע עד לחודש אוקטובר 2004, עשרים ושבעה מועדים נוספים לשמיעתו של תיק זה. סבורני, כי זהו קצב שאם בית המשפט המחוזי יעמוד בו, עשוי להביא לסיום המשפט אף מוקדם מן הצפוי.

           לאור כל האמור, מסקנתי היא כי נכון להיעתר לבקשה שבפני, ולפיכך אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 21.6.04 או עד למתן פסק-הדין בת.פ. 272/03 של בית המשפט המחוזי בחיפה, הכול לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ה' בתמוז תשס"ד (24.6.2004).

                                                                                              ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: